תִּפְאֶרֶת

תפארת היא הספירה המגשרת בין החסד והגבורה, ומהווה פשרה בין נתינה מוחלטת לבין הגבלה. ההרמוניה שאותה היא מביאה היא שהופכת אותה ל"תפארת"–תכונה של חנניות, יופי ו'אופי'. בתור המיצוע שבין החסד ה'רך' לדין הנוקשה, נחשבת התפארת ל"כּסא שופט־צדק", וכן מיוחס לה השם אֱמֶת. שם נוסף שמייחד ספירה זו הוא "רחמים".
בהיותה הספירה האמצעית ביותר במבנה עץ החיים, וגשר בין מימד החסד למימד הדין, היא מייצגת הסתכלות מלאה ומאוזנת על החיים, ואת המימד החובק והלבבי שבאדם. בנפש האדם ספירה זו מתארת את ההתנהגות על פי צרכיו של האחר ונתינה באופן מוגבל, אך מתחשב.
ספירה זו מקושרת לדמותו של יעקב אבינו (בהקבלה ללשון הפסוק "תתן אמת ליעקב"), ליום השלישי "בשבת", ואזור החזה והבטן בגוף האדם